גזר דין בתיק ת"פ 30091-01-10

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיף 334 יחד עם סעיפים 335(א)(1) ו-335(ב)(1) לחוק העונשין.

כפי שפורט בהכרעת הדין, הנאשם הורשע באישום הראשון בכתב האישום, ולפיו ביום 16.1.10 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, הגיעה אשתו ש' (להלן: המתלוננת) בכדי לקחת חפצים אישיים מדירה בה התגוררו היא והנאשם וזאת לאחר שעזבה את הדירה כחודש לפני כן.

כשנכנסה המתלוננת לדירה, בהסכמת הנאשם, ביקשה לקחת חפצים השייכים לה. בין הנאשם למתלוננת התגלע ויכוח, בעקבותיו איים הנאשם על המתלוננת כי ירצח אותה היום ויחתוך לה את הפנים. במהלך הויכוח, המתלוננת התיישבה על הספה בסלון. הנאשם לקח סכין יפנית והחל חותך את המתלוננת בחלקים שונים בגופה, כשהיא מנסה להתגונן בידיה ולברוח מהדירה.

למתלוננת נגרמו פציעות שכללו חבלה בראש, חתכים באצבעות 4-5 ביד ימין, חתכים באמה שמאלית, חתכים בשוק שמאל במרכזה וחתכים בעכוזים. המתלוננת נמלטה מהדירה והובהלה באמבולנס לבית חולים, שם קיבלה טיפול רפואי, לרבות ניתוח תחת הרדמה מקומית לצורך שטיפה ותפירה של החתכים.

גרסתה של המתלוננת לגבי השתלשלות האירועים נמצאה אמינה ונתמכה בעדות השכנה ובראיות חיצוניות, ואילו גרסת הנאשם, לפיה המתלוננת חתכה את עצמה מולו כדי לשכנעו שלא להתגרש ממנה, או שאיימה לעשות כן ונחתכה בטעות במהלך נסיונו להוציא מידה את הסכין, נדחתה כבלתי מהימנה.

בהכרעת הדין פורטו גם הרקע הכללי ומערכת היחסים המורכבת-הפתולוגית בין הנאשם למתלוננת, וכן היותו של הנאשם מכור כרוני לסמים ותחליפי סם שונים, התמכרות שעמדה ברקע היחסים הפתלתלים בין בני הזוג.

עוד פורט, כי המתלוננת והנאשם ידעו עליות ומורדות במערכת היחסים ביניהם, אשר היתה מלווה במריבות רבות שגלשו לעיתים לאלימות.

הנאשם זוכה מחמת הספק מ- 4 האישומים הנוספים, שהתייחסו לאירועים מינוריים יותר שקדמו לאירוע נשוא האישום הראשון.

הודגש בהכרעת הדין, כי על אף שהנאשם זוכה מאישומים אלה, בית המשפט מצא את התיאור הכללי של מערכת היחסים ע"י המתלוננת, כמערכת יחסים בה נהג הנאשם באלימות כלפי המתלוננת מעת לעת, כאמינה. מרחק הזמן, אופי עדותה של המתלוננת שנטתה יותר להצפה רגשית כאובה ופחות לדיוק עובדתי לגבי פרטי האירועים הקודמים, והעדר ראיות תמיכה לאירועים הספציפיים שפורטו באישומים הנוספים, הם אשר הביאו לזיכויו של הנאשם מחמת הספק.

טיעוני התביעה

בטיעוניה לעונש, התייחסה ב"כ המאשימה לחומרת העבירה נשוא האישום הראשון, בטיבה בנסיבותיה ובתוצאותיה. למתלוננת נותרו, על פי עדותה, סימני הצטלקות במקומות שונים בגופה. מראה הפציעות החבושות והדם הרב שהכתים את הרצפה בדירה, בשני מקומות שונים, מלמד על עומק החתכים ועל אי רתיעתו של הנאשם מלשוב ולפצוע את המתלוננת גם לאחר שכבר דיממה.

עוד נטען ע"י המאשימה, כי בתיק זה קיימת חומרה יתרה לאור העובדה שהמתלוננת לא התייצבה במשך כשנה לדיוני ההוכחות בתיק ולא ניתן היה לאתרה, כאשר כתוצאה מכך שוחרר הנאשם ממעצרו. לאחר שהמתלוננת התייצבה לבסוף במשטרה מיוזמתה ובחרה להעיד, ניתן במסגרת עדותה הסבר לכך, כאשר מסרה כי עקב אהבתה הרבה לנאשם והשפעתו עליה, נענתה לדרישתו של הנאשם שלא תתייצב לדיונים כדי שישוחרר ו/או יזוכה, והסתתרה מהמשטרה, עד שראתה כי על אף מאמציה והקרבתה הנאשם חוזר לסורו ואינו מקיים את הבטחתו להשתקם, והחליטה לנתק יחסיה עמו ולהעיד נגדו.

לאחר התייצבותה של המתלוננת ומתן אמרתה במשטרה לגבי הקשר שהתקיים בינה לבין הנאשם במהלך ההליכים בתיק זה, חרף צו איסור הקשר עמה, הוגש נגד הנאשם כתב אישום נוסף המייחס לו שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית שנועדה להגן על שלומו של אדם. הנאשם הודה במיוחס לו ונידון למאסר בפועל למשך 5 חודשים.

ב"כ המאשימה טענה כי במסגרת ניהול ההוכחות נחשפה מערכת היחסים הבעייתית, העגומה והמסוכנת בין הנאשם למתלוננת, אשר כללו גם לקיחת כספים של המתלוננת ע"י הנאשם.

ב"כ המאשימה ציינה את דבריה של המתלוננת, שנאמרו מספר פעמים,  כי היא חוששת שהנאשם יצא מהכלא וירצח אותה.

ב"כ המאשימה התייחסה לכך שהמתלוננת שלחה מכתב לבית המשפט בו היא מבקשת להתחשב במצבו של הנאשם ולעזור בשיקומו ומסרה כי אינה נוטרת לו טינה. כמו כן, ציינה המתלוננת כי פתחה תיק גירושין הקבוע לדיון ליום 21.9.11.

ב"כ המאשימה טענה כי כל פעולותיו של הנאשם, הן באירוע עצמו, והן לאחריו מעידים על התנהגות פוגענית נעדרת גבולות וחסרת חמלה. עצם מעשה האלימות המתמשך והפגיעה במתלוננת בסכין יפנית חדה הינו חמור לכל הדעות, אך גם התנהגות הנאשם לאחר האירוע - בריחתו מהמקום ואי הושטת עזרה למתלוננת, כמו גם פעולותיו כדי למנוע מהמתלוננת להעיד נגדו במשך תקופה ארוכה, והגרסה שמסר בה טען ללא מורך כי המתלוננת היא שפגעה בעצמה, מתלכדים לתמונה כללית שלילית של הנאשם.

ב"כ המאשימה ציינה כי בתי המשפט לערכאותיהם שבו ועמדו על מדיניות הענישה המחמירה בעבירות של אלימות במשפחה, שמעבר לפגיעה הגופנית יש בהן פגיעה נפשית קשה ורמיסת כבודו ובטחונו של בן הזוג במקום בו הוא אמור להרגיש מוגן ובטוח; כך בפרט, במקרים של אלימות חמורה ושימוש בכלי משחית כדי לפצוע, כמו סכין.

התובעת הצביעה על כך שלנאשם עבר פלילי עשיר, הכולל 21 הרשעות קודמות החל משנת 1978 ועד לשנת 2010 - בעבירות של סמים, רכוש, אלימות, מרמה, החזקת נשק, החזקת סכין, סחיטה באיומים, איומים, סחיטה בכוח ועוד.